תרבות ואומנות מקוונת - אלבום תמונות באינטרנט, הדפסת פוסטרים מעוצבים ועוד

אמנות - הגדרה וקווים לדמותה...

ההגדרות של אמנות הנן רבות ומגוונות. יש המגדירים את האמנות על פי הסגנון והצורה בה בחר האמן להתבטא, למשל ציור פיסול, או אדריכלות, ויש הטוענים כי המהות של האמנות היא דווקא התוכן והאמירה האמנותית שלה, כלומר המסר, הרעיון והרגש המובעים ביצירה האמנותית. יש המגדירים את האמנות ע"פ התפקידים המיוחסים לה – לשמר ולהנציח את המסורת, לתעד ולשקף את התרבות, או שמה לפרוץ דרך, לחדש ולהיות חוד החנית של החברה האנושית.

מרבית בני האדם סבורים כי האמנות נועדה לקשט ולהיות יפה. חלקם מודדים אותה ע"פ הדיוק והאופן בו היא מחקה את המציאות, ואחרים מעריכים אותה על פי הרעיון שהיא מביעה, ועוצמת הרגש שהיא מעוררת, גם כאשר מדובר ברגש שאינו נעים. ההבדלים בטעמים ובקני המידה בתקופות השונות מקשים על הגדרה אחת של האמנות. אין הגדרה חד משמעית לאמנות והחיפוש אחריה הוא חלק מסוד קסמה.

מעמדם של האמנים לאורך ההיסטוריה

תחילתה של האמנות בתקופתם של העמים הפרימיטיביים. בתקופה זו יצירות האמנות לא נועדו להיות יפות, אלא נחשבו ככלי עזר רוחני ודתי, אשר נועד להשפיע על הטבע ולמלא תפקיד במנהגים ובטקסים של חיי השבט.

גם בתקופת מצריים העתיקה נועדה למעשה האמנות תכלית, והאמן נדרש לפאר את ארמונו וקברו של השליט בכדי להכינם לחיי נצח. תקופת האמנות הקלאסית הנחילה תפיסה אסתטית חדשה אשר העלתה על נס את הירידה לפרטים והפרופורציות, וקוננה אידיאל יופי חדש ונשגב. באותה תקופה שמרו האמנים על אלמוניות.

מעמדם לא היה חשוב אלא היצירה שלהם והמטרה אותה שרתה. שינוי המרכזי במעמדם של האמנים ושל האמנות התרחש לאחר ימי הביניים בתקופת הרנסאנס ( תחייה מחודשת ). בתקופה זו עלתה דרגתו של האמן מבעל מלאכה לאינטלקטואל בעל מעמד חברתי, אולם גם בתקופה זו היה האמן קשור למזמיני עבודה, לרב ממשפחות אצולה. אמנים נודעים בני התקופה לאונרדו דה וינצי, רפאל ומיכאל אנגלו.

התקופה שקדמה למאה ה – 19 נודעת כתקופת הפטרונות באמנות. האמן פעל לשם מטרה, ויצר פסלים ודיוקנאות על פי הזמנה של פטרון.  במאה ה- 19 נעלמה הפטרונות עקב עליית המעמד הבורגני והדרישה ליצירות אמנות בסגנון הריאליסטי. תקופת האימפרסיוניזם סימנה מפנה חשוב במעמד האמן.

תקופה זו מבשרת את עידן האמנות המודרנית אשר החל בשלהי המאה ה-19 ומתאפיין בגישות חדשות לאמנות ובזיקה טהורה לטבע. המצאת הצילום הביאה לשינוי ביחס לאמנות הקלאסית, ואמנים החלו לעסוק בניסיונות חדשניים להציג את הטבע. חברי תנועת האימפרסיוניזם, מהמפורסמים שבהם - קלוד מונה, דגה ורנואר, סלדו מהציורים האקדמיים הקלאסיים שהיו נהוגים ופיתחו עצמאות באשר לביטוי האמנותי שלהם. הציורים שלהם נחשבו למהפכניים והם נדחו מ"הסלון" האמנותי. 

אומנות בישראל

עד לשנת 1906 פעלו בארץ ציירים אירופאים אשר ציירו בעיקר את נופי ארץ הקודש, ואומנים שיצרו מוצרי יודאיקה ואמנות שימושית. ניתן לציין את הקמתו של בית המדרש לאמנות בצלאל בשנה זו כמבשרת את ראשיתה של האמנות בארץ.

בית הספר נוסד על ידי בוריס שץ ושם דגש על אמנות שימושית בעלת מוטיבים יהודיים דתיים. עם הזמן החלה לחלחל ההשפעה המודרנית הפוסט אימפרסיוניסטית והאמנים הישראלים, בוגרי בצלאל החלו לתאר נושאים ישראלים על פי מסורת ציור זו.

השפעת הסגנון ניכרת בעבודותיהם של חברי קבוצת השמונה שהוקמה ב – 1942 וקיבצה אמנים כמו סטימצקי, זריצקי, אריה ארוך ושטרייכמן וחברי קבוצת אופקים חדשים שהוקמה בעקבותיה.  אמנים אלו ספגו את השפעות הציור הצרפתי אך ביקשו ליצור סגנון אמנות מקורי בעל זהות ארץ ישראלית. משה גוטמן המזוהה עם הסגנון הארץ ישראלי הרבה לתאר בעבודותיו את נופי תל אביב ויפו. 

הסגנון המופשט הלירי שפיתחה קבוצת אופקים חדשים השפיע על שורה של אמנים, ביניהם תומרקין ורפי לביא. במהלך שנות השישים באמנות הישראלית התפתח סגנון שכונה "דלות החומר". סגנון זה, איתו מזוהים רפי לביא ואורי ליפשיץ, אופיין בשימוש בחומרי יצירה כמו לוחות עץ, תצלומים, קולאזים, קרטונים ושילוב של כתיבה. שנות השמונים והתשעים הביאו מגמה של פתיחות להשפעות בינלאומיות. אמנים רבים, כמו משה גרשוני ומיכל נאמן, אימצו את סגנון הציור האקספרסיבי.

בשנים אלו התפתחו אמצעים טכנולוגיים חדשים אשר אפשרו לאמנים לעשות בהם שימוש. הצילום זכה בארץ למעמד אמנותי, המיצב האמנותי החל מתפתח, ובמקביל החלה מגמה של חזרה מן המופשט לציור הריאליסטי.

צורות אמנות

מגוון רחב של צורות ביטוי אמנותיות כולל בתוכו את האמנות הפלסטית, אמנויות הבמה, אמנויות דקורטיביות ועיצוב. בכל אחת מהצורות האמנותיות יש תחומים ואפשרויות רבות לביטוי. מה שמבדיל את צורת האמנות הטהורה מצורות אחרות הוא שהיא אינה בבחינת מוצר פונקציונאלי בעל ערך ושימוש, אלא היא נועדה לספק הנאה אסתטית ולייצג רעיון.

בתחום האמנות הפלסטית המאגד את הצורות האמנותיות העוסקות בעיבוד של חומרים, נחשבים הציור והפיסול כצורות האמנות הקלאסיות והמוכרות יותר. על רקע ההתפתחויות הטכנולוגיות נוספו צורות חדשות כמו הצילום, האמנות הדיגיטלית ותחום מיצבי הוידאו-ארט. 

ציור

תחילתו של הציור כצורת אמנות דו ממדית החל בימי האדם הקדמון כציור סימבולי ונמשך ככזה גם בתקופת מצרים העתיקה, רומא ויוון העתיקה, ובימי הביניים. בתחילת תקופת הרנסנס (1400-1600) התפתח סגנון הציור הריאליסטי, והחלה מגמה שביקשה ליצור העתק מדויק ככל האפשר של המציאות והטבע הפך לנושא מרכזי בציורים. מגמה זו רווחה עד לתקופת האימפרסיוניזם (1850-1900). 

הגישה הרווחת ראתה את הציור כביטוי לרשמי ההסתכלות של האמן  והיא דגלה בחיקוי של האובייקט. גישה זו התחלפה בשלהי המאה ה – 19 עם תחילת עידן האמנות המודרנית, בגישה שביקשה להביע רגש במקום מציאות. בתקופה זו החלה באמנות, ובפרט בציור, מגמה של שבירת הצורה, והתפתח סגנון ציור מופשט שאפיין את התקופה.

פיסול

אמנות הפיסול מוגדרת כיצירת יצירה בעלת איכות תלת ממדית המתבצעת בטכניקות מגוונות ומחומרים שונים. טכניקת הגריעה, המבוססת על חציבה, גילוף וליטוש גוש החומר (עץ או שיש) עד לקבלת הצורה הרצויה, טכניקה של הוספת חומר ליצירת האובייקט, וטכניקה של יציקת חומר נוזלי (מתכת או ברונזה) לתבנית עד להתקשותו.

בעידן האמנות המודרנית נוספו טכניקות פיסול חדשות בעקבות התפתחויות טכנולוגיות, ונעשה שימוש במגוון רחב של חומרים. בתקופת מצרים העתיקה היו האובייקטים הפיסוליים בעלי תפיסה דתית מאגית שנועדה להשפיע על הטבע, בעוד שהפיסול היווני שאף לבטא הרמוניה ויופי מושלם. לאורך ההיסטוריה מתקופת יוון העתיקה היה הפיסול לחלק מהתפיסה האסתטית של האדריכלות, והפסלים, התבליטים והעיטורים נעשו עבור המבנה האדריכלי. תפיסה זו השתנתה במאה ה – 20 כאשר הזרם המודרני באדריכלות שלל את השימוש באלמנטים קישוטיים והטיף לאדריכלות פונקציונאלית.

הפיסול בעידן המודרני עושה שימוש בחומרים תעשייתיים, וכולל טכניקות חדשות אשר התאפשרו כאמור, הודות להתפתחויות טכנולוגיות. טכניקת האסמבלאז שמשלבת בין חומרים שונים, ה"רדי מייד (ready made) של מרסל דושאן מתנועת הדאדא, אשר עושה שימוש בחפצים יומיומיים המנותקים מההקשר המקורי שלהם, ומאוחר יותר התפתחות המיצב האמנותי כסוג של אובייקט פיסולי המוצב בחלל מסוים. טכניקות אלו שהיו שונות מסוגי הפיסול המסורתיים קיבלו מעמד של פיסול. 

צילום

טכניקת הצילום אשר התפתחה במאה ה – 19 ממכשיר הקמרה אובסקורה, בישרה על שלב חדש בעידן השעתוק הטכני, וחוללה מהפכה בתפיסת האמנות. האפשרות לשעתק את יצירת האמנות שינה את היחס אליה. הצילום לא תמיד הוערך כאמנות והטענות היו כי יצירת התמונה אינה דורשת מהצלם מיומנות, יצירתיות או דמיון.

הצילום נתפס כטכניקה ולא כאמנות. עד לשנות השבעים זכו רק מספר מועט של צלמים בהכרה אמנותית, היו אלא בעיקר מי שעשו בעבודתם מניפולציות שונות.  דוגמאות לכך הן צילומי האוונגרד של מאן ריי, או אמנות הפופ של אנדי וורהול בהן עשה שימוש בצילום. בשנות השבעים חלה פריצת דרך, והחלה להשתרש ההכרה כי הצילום הישיר הוא כלי המאפשר הבעה אישית וביטוי אמנותי. הדבר משתקף בעבודתם של רוברט מייפלטרופ, ואנני לייבוביץ. 

כיום מוכר הצילום כאחת מצורות האמנות, וענפיו השונים ( דיוקן, טבע, דוקומנטרי וצילום אופנה ) הפכו לחלק מהאמנות הגבוהה המוצגת  בגלריות ובמוזיאונים. המהפכה בתפיסת האמנות שהחלה עם התפתחות הצילום התפשטה בעידן המחשב לתחומים נוספים. השימוש שעושים אמנים בצילום ובתוכנות הגראפיות הרחיב את תפיסת האמנות החזותית. 

אומנות מקוונת – Art on line

בשנים האחרונות, הפך האינטרנט למדיום משמעותי והשפעתו הרבה אשר נכרת בכל תחומי החיים חדרה גם לתחום האמנות.  הרשת מספקת פוטנציאל רחב של חשיפה של אמנים ויצירות אמנות לקהל רחב של שוחרי אמנות. הרשת מעניקה לאמנים אשר אין ביכולתם לפתוח גלריה אפשרויות מגוונות להציג, ואף למכור, את יצירותיהם, ומאפשרת לקהל אוהבי האמנות לבקר בגלריה הוירטואלית של מגוון אמנים ולהיחשף לעבודתו מבלי לצאת מהבית.

נראה כי הפיכתה של האמנות לזמינה באמצעות האינטרנט משנה את שדה האמנות, ומפקיעה את הבלעדיות ממוקדי הכוח שלו - הגלריות והמוזיאונים.  אף כי לא ניתן להחליף את החוויה הבלתי אמצעית של צפייה באמנות, נראה כי הרשת חוללה מהפך בתחום והמגמה תלך ותגבר.


אמנות | תרבות | אלבום תמונות | ספרים
מחפשים אומנות או תרבות ברשת האינטרנט? באתר זה תמצאו פתרונות להדפסת פוסטרים על קנבס, אלבומים מעוצבים לתמונות, פיתוח אומנותי ועוד